גזר דין בתיק ת"פ 1378-09

1.                 הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירות של איומים ופציעה בנסיבות מחמירות, בניגוד לסעיפים 192, 334 + 335(א)(1) לחוק העונשין תשל"ז - 1977.    
כעולה מכתב האישום, עבדו הנאשם והמתלונן באולמי הורדוס. ביום 12.3.09 התקשר הנאשם למתלונן ואיים עליו שכאשר יגיע לאולם יהרוג אותו.
באותו יום, כאשר הגיע המתלונן לאולמי הורדוס, דרש ממנו הנאשם שיכנס איתו למחסן, וכשהמתלונן סרב, נטל הנאשם מזלג ודקר את המתלונן בחזהו.  
למתלונן נגרמו פצעים ושפשופי עור והוא נזקק לטיפול רפואי.

2.                 המאשימה ביקש לגזור את עונשו של הנאשם לצד החומרה. היא ציינה כי מדובר באיום שקדם לתקיפה, ולאחר מכן בדקירה בחזה באמצעות מזלג. התמונות שהוגשו לבית המשפט וסומנו ת/2, מלמדות כי אין מדובר בחבלה של מה בכך, אלא בפציעה שהצריכה טיפול רפואי. יש לתת משקל לעובדה שהמזלג כוון לעבר חזהו של המתלונן שהוא מקום רגיש.
צוין כי להביא בחשבון את עברו הפלילי של הנאשם, שכולל גם עבירות אלימות.    
המאשימה הגישה שורה של פסקי דין, המלמדים על הענישה המחמירה שבית המשפט מחוייב להטיל בעבירות של דקירה.            
בנסיבות אלה, ביקשה המאשימה לגזור על הנאשם עונש משמעותי של מאסר בפועל, מאסר על תנאי, קנס ופיצוי.

3.                 הסנגור הדגיש, כי מתסקירי שירות המבחן עולה שהנאשם מבטא צער וחרטה על התנהגותו. העבירה בוצעה לפני שנתיים ומאז לא הסתבך הנאשם פעם נוספת. הנאשם עומד בקשר מתמיד עם שירות המבחן ומשתתף באופן פעיל בהליך טיפולי.            

הסנגור הוסיף וציין, כי הנאשם הודה במיוחס לו הן בחקירתו במשטרה והן בתחילת הדיון על מנת לחסוך זמן שיפוטי. הוא ציין כי לא התכוון לדקור את המתלונן וכי מדובר בפצע שטחי במזלג אגב ויכוח, ולא בדקירה מכוונת באמצעות סכין. אכן, בעברו הורשע בעבירת אלימות אולם מדובר בעבירה משנת 2002. בנסיבות אלה ביקש הסניגור לאמץ את המלצת שירות המבחן לעונש של מאסר על תנאי ושל"צ.

4.                 הנאשם עצמו ביקש לשאת דברים טרם גזר הדין, הוא הביע צער על המעשה וציין כי מדובר בטעות גדולה. הוא הדגיש כי הוא בקשר טוב עם המתלונן וביקש ממנו סליחה.

5.                 גיליון ההרשעות הקודמות של הנאשם אינו מכביד. למעט הרשעה אחת מבית דין צבאי, קיימת לו רק הרשעה אחת משנת 2003 בעבירת אלימות כלפי בת זוג ובעבירות נוספות, בגינן נידון ל - 23 ימי מאסר.

6.                 הנאשם הופנה לקבלת תסקיר שירות המבחן.      
התסקיר הראשון מיום 7.7.09, ציין כי לדברי הנאשם ומעבידו, אירוע הדקירה איננו מאפיין את התנהגותו התקינה בדרך כלל של הנאשם. הנאשם הוא בעל אישיות דלה והוא התקשה לבחון באופן מעמיק את הגורמים המובילים אותו למעורבות בפלילים. שירות המבחן התרשם כי במצבים בהם חש הנאשם פגיעה בבטחון העצמי, הוא נוטה להגיב באימפולסיביות. הנאשם הביע צער וחרטה על המעשה גם בפני שירות המבחן. כיוון שהנאשם התקשה לקחת אחריות על בעיותיו, המליץ שירות המבחן על שחרורו מהמעצר על מנת לאפשר לו לקבל טיפול ולבחון את התקדמות הטיפול.     
בית המשפט נעתר לבקשה והורה על שחרור הנאשם.       
תסקירים משלימים לימדו כי הנאשם הגיע לכל הפגישות בשירות המבחן, אולם השיחות עמו התאפיינו בפאסיביות. שירות המבחן ביקש דחיות חוזרות ונשנות, כדי לבחון את התקדמות ההליך הטיפולי.        
תסקיר מיום 31.1.10 ציין כי הנאשם מודע לפגיעה שפגע בקורבן ומצטער עליה.      
תסקיר משלים מיום 21.9.10 ציין כי הנאשם השתלב במועדון טיפולי וגילה מוטיבציה לקחת חלק בתהליך הטיפולי ולכן המליץ שירות המבחן על עונש של של"צ.